בן שנה וחצי מרביץ

[אומניתבנשמה]

בן שנה וחצי מרביץ

שלום, בני בן שנה וחצי והוא מכה אותי. כשאני מסבירה לו שאסור להרביץ וצריך ללטף ("לעשות טובה") ולא להכות הוא צוחק ושוב מכה ומרביץ. כשאני אומרת לו את זה אני רצינית ולא צוחקת. בעבר הוא הכה את בעלי ובעלי הסביר לו שלא מרביצים ומאז הוא לא נותן לו מכות. רק לי. הוא לא מכה בגן או ילדים אחרים. רק אותי (לא שאני לוקחת את זה אישית) אבל אני לא יודעת איך להתנהג איתו. איך אני אמורה להתנהג איתו? הוא מכה אותי וצוחק ... הוא חושב שהוא עושה משהו בסדר, למרות שאני מסבירה לו שהוא לא עושה משהו בסדר. תודה

 

[עינת גבע]

בן שנה וחצי משתעשע מ

שלום רב , מיום היוולדם חותרים הילודים להשיג זהות עצמית. בנך עוסק ,בודק ומנסה לגלות ולגבש את עצמיותו. בהתאם לגילו הוא מנסה בדרכים מגוונות ,בניסוי ותהייה לתהות על קנקנו, לגלות את עצמו, לבטא את עצמו (עדיין אין לו מילים) להגדיר ולבחון את עצמו. בתגובות שלנו אנו מסייעים לו במשימותיו, בבחירותיו, ובהחלטותיו. לפי תיאורך אני מתרשמת שבנך מצא לו דרך ליצור איתך קשר, לשחק ולהשתעשע ותוך כך לבדוק את האפשרויות שלו. בשלב זה חשוב להבין בראש ובראשונה מה הילד אומר בהתנהגותו? הבנה תוביל להתייחסות אמפאטית שתספק לו סביבה רגשית לה הוא זקוק כדי להשיג זהות. חשוב שגישתנו הפנימית כלפי צמיחת ילדינו תהיה מעודדת תמיד גם אם מעשיו ברגע מסוים מטרידים אותנו. הווה אומר נטולת כעס, שיפוטיות, ביקורת או הוקאה. החשיבה בגיל שנה וחצי מוחשית ואינה מאפשרת לו להבין ברמה לוגית מופשטת את האסור.אין לצפות מילד בגילו לכושר שיפוטיות בין מותר ואסור. בשלב זה תוכלי להראות לו בתגובתך כפי שעשית עד כה ברצינות, בהתמדה ,בתקיפות ובאדיבות שהתנהגותו מסבה לך מורת רוח. במקביל תוכלי להפגין קורת רוח רבה כל אימת שהוא עדין, מלטף, מחבק אותך, את הבובות, או את חבריו. ילדים צעירים רוצים למצוא חן בעיננו , הם משוועים לאהדתנו ואהבתנו ומתפתחים במקום בו הם מקבלים הד. מומלץ לצמצם דיבורים בנושא. ניתן להפנות אותו להכות כר או את הספה ואולי אף להפוך את הסיטואציה לשעשוע ביניכם, להשתמש בחוש הומור – אם זה מתאים לך ובכך להצטרף אליו למשחק ולכוון אותו להוציא אנרגיה ולהשתמש בכוח באפיקים חיוביים. מה דעתך ? עינת גבע יועצת משפחתית מכון אדלר.

 

[אורית מנחת הורים]

כשהילד מכה

אני רוצה להתיחס לעובדה שגם את וגם בעלך הסברתם שלא מרביצים ובכל זאת הוא קיבל מסר שונה משניכם, והראיה לכך היא שלך הוא ממשיך להרביץ ולבן זוגך לא. מעבר לחינוך ילדך לקודים חברתיים ביחס למכות מעניין אותי להבין איך את מתיחסת באופן אישי לעובדה שהילד מכה אותך? בקבוצות הורים אני נתקלת כמעט בתופעה של ילדים (שנה וחצי עד חמש)שמכים את הוריהם, בדרך כלל המשותף לאותם הורים הוא היחס להתנהגות הילד לדוגמא:קצת מצחיק, הם שמחים שהילד עומד על שלו,לפעמים חושבים שזה משעשע, לא נעים אבל מלווה ביחס סלחני...בדרך כלל הם מאוד מהססים ביחס לכמה הם מוכנים להכיל את המכות הגבול שלהם ביחס למכות לא ברור. לעומתם הורים שלא מוכנים בשום אופן, ולא משנה מאיזה סיבה שמשהו ירביץ להם, מעבירים את המסר לילד באופן מאוד ברור, ולכן הילד מכה אותם לעיתים נדירות או בכלל לא. לכן אני מציעה לך לברר עם עצמך את הגבולות שלך ביחס למכות ואחר כך תחליטי איך לפעול.